החלטה בתיק בש"פ 5976/10

א.             בקשה שישית להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 26.8.10 או עד מתן פסק הדין בתיק פ"ח 1165/08 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

רקע

ב.             עובדות המקרה נפרסו בפירוט בהחלטת השופט דנציגר מיום 21.5.09 בתיק בש"פ 4220/09, ובהחלטת השופטת ארבל מיום 17.5.10 בתיק בש"פ 3617/10, ועל כן אפרטן להלן אך בקיצור. ביום 4.9.08 הוגש נגד המשיב, יליד 1986, כתב אישום המונה ששה אישומים, והמייחס למשיב עבירות ביטחון רבות, ובהן - מגע עם סוכן חוץ (סעיף 114(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977), חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת (תקנה 85(1)(א) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945), ניסיון לרצח (סעיף 305(1) לחוק העונשין), ונשיאת נשק (סעיף 144(ב) לחוק העונשין).

ג.              באישום הראשון נטען שבשנת 2003 הצטרף המשיב לתנועת החמא"ס, והתגייס לפעילות צבאית שבמסגרתה עבר אימונים צבאיים. בשנת 2005 השתתף המשיב בשמירות באזור סג'עיה, אשר נועדו למנוע את כניסת צה"ל לאזור, במהלכן היה המשיב חמוש ברובה סער ושלושה רימוני יד, וחברי החוליה נשאו מטעני צד ומטול פצצות R.P.G. כן הטמינו חברי החוליה בכל שמירה שני מטעני חבלה במשקל כ-30 ק"ג, במטרה להדוף את כוחות צה"ל ולהרחיקם מהמקום. באישום השני נטען, כי במהלך שנת 2005 השתתף המשיב באימון צבאי נוסף אשר נמשך כחודש ימים, ולאחריו הצטרף לכוח הביצועי של החמא"ס, ושימש כמאבטח ומלוה חמוש בנשק של פעילי חמא"ס בכירים. באישום השלישי נטען, כי בשנת 2005 קשר המשיב עם עוד ארבעה פעילי חמא"ס להניח מטען חבלה על מנת להפעילו נגד אוטובוס ישראלי. באישום הרביעי נטען שבמהלך שנת 2006 קשרו המשיב ועוד שני פעילי חמא"ס קשר לירות טילים לעבר נחל עוז בישראל, ואחד מהטילים אכן נורה. באישום החמישי נטען, כי בשנת 2008 נפגש המשיב עם סוחר אמצעי לחימה ממצרים והסכים לתווך בעסקת נשק - אשר לבסוף לא יצאה אל הפועל - בינו לבין פעיל בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. באישום השישי נטען, כי לקראת סוף שנת 2007 עזב המשיב את פעילותו בחמא"ס והצטרף לפעילות גדודי חללי אלאקצא, שם שימש כמלוה ומאבטח נושא נשק של בכיר בארגון.

ד.             עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.9.08 (סגנית הנשיא אבידע) נאמר, כי המיוחס בכתב האישום מקים עילת מעצר, והמשיב נעצר במעצר ביניים. בהחלטה נוספת מיום 23.10.08 (השופט ואגו) הוחלט בהסכמה על מעצר עד תום ההליכים. משטרם התחיל משפטו של המשיב כתום תשעה חודשים - בשל בקשות דחיה שמטרתן משא ומתן בין הצדדים, ובשל עיכוב בהוצאת תעודת חיסיון - הוגשה בקשה להארכת מעצרו של המשיב, שהתקבלה בהחלטת השופט דנציגר מיום 21.5.09 (בש"פ 4220/09). בהחלטה נאמר, כי היה מקום לזרז את הוצאת תעודת החיסיון, וכי לא התנהל משא ומתן אמיתי בין הצדדים, הרחוקים זה מזה בעמדותיהם, אך למשיב מיוחסות עבירות בטחוניות חמורות ביותר, המקימות חזקת מסוכנות, כי שחרורו מקים חשש הימלטות מן הדין, שכן אינו תושב ישראל. בקשה שניה להארכת מעצרו של המשיב הוגשה בהסכמה, וגם בפעם השלישית והרביעית הוארך המעצר בהסכמה. הבקשה החמישית להארכת המעצר, הקודמת לבקשה דנא, התקבלה בהחלטת השופטת ארבל מיום 17.5.10 (בש"פ 3617/10). נאמר, כי חומרת העבירות והמסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב מצדיקה המשך מעצר, למרות הימשכות ההליכים. הודגש גם כאן, כי אין זה ראוי שהתעכבות התביעה בהוצאת תעודת חיסיון תשליך על הארכה כה משמעותית במעצר המשיב, אך נאמר כי העבירות המיוחסות למשיב מקימות את חזקת המסוכנות, וזו לא נסתרה "כלל וכלל". הוזכר שוב חשש ההימלטות מהדין, וצוין כי כעת מתקדם המשפט בקצב סביר.

הבקשה והדיון

ה.             בבקשה הנוכחית נמסר, כי בהליך העיקרי התקיימו עד כה שש ישיבות הוכחות ונשמעו שמונה עדי תביעה; שני מועדי המשך לשמיעת הוכחות נקבעו לחודש אוקטובר 2010. נאמר, כי הדחיות בהליך נבעו, ראשית, מבקשות דחיה מצד ההגנה, ובהמשך - מהמתנה להוצאת תעודת חיסיון ולתוצאותיה של עתירה לגילוי ראיה; הוסף, כי אף מתנהל משפט זוטא. נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנותו - פעילות בעלת אופי צבאי, בת מספר שנים, בשני ארגוני טרור במטרה לפגוע בחיילים ואזרחים ישראליים. הוסף, כי קיים חשש להימלטות מהדין אם ישוחרר, נוכח היות המשיב תושב רצועת עזה ונוכח העונש החמור הצפוי לו אם יורשע.

ו.              בדיון הוסיף עו"ד גלבפיש שטען למדינה, כי במועדים הקבועים תסתיים, לפי ההערכה, שמיעת הראיות.

ז.              עו"ד מלחם טען למשיב וציין, כי בבקשה הקודמת הובעה התנגדות להארכה, וגם בית המשפט הביע ביקורתו לא אחת על התנהלות נושא החיסיון בתיק. העיכוב בהתקדמות התיק, כך נטען, בא כתוצאה ממחדלי המדינה, ולמשל באחד הדיונים נתבקשה על-ידי המדינה הגשת סיכומים בכתב, והדבר נמשך חודש ומחצה. אכן, גם אם יש בעיה בחלופת מעצר - כנאמר - אין החריג יכול להפוך לכלל, ויש מקום לקביעה עקרונית באשר לאפשרות חלופה, במיוחד כשברוב העבירות המיוחסות למשיב עניינן התקופה בה היה קטין, ובשנים האחרונות אף התחבר למחנה השלום. בסופו של יום הותיר עו"ד מלחם את הבקשה לשיקול דעת.

הכרעה

ח.             תיק מעין זה - ואינו יחיד - מציב את בית המשפט במלכוד. מחד גיסא, מדובר בעבירות חמורות המלמדות על מסוכנות רבה, ועלולות להיענש בשנות מאסר ארוכות. מאידך גיסא, ברי גם כי בנסיבות של תושב עזה ובמצב דהאידנא, שחרור לחלופה משמיע חשש רב - לשון המעטה - להימלטות מאימת הדין. דווקא במצב כזה, ומתוך הנחה שמדינת ישראל אינה מדינת עולם שלישי או מדינת חוק, ההליך צריך להיות מהיר ככל הניתן. והנה תולדות תעודת החיסיון בתיק זה עגומות. השופט דנציגר אמר בהחלטתו בבש"פ 4220/07 מיום 21.5.07: "מסכים אני עם מורת הרוח שאותה הביע המשיב כנגד התארכות משפטו כתוצאה מהעיכוב שחל בהוצאת תעודות החיסיון", ולא היתה זו הערתו הראשונה ברוח זו (ראו בש"פ 5878/08). הצטרפה לכך השופטת ארבל בהחלטתה בבש"פ 3617/10 מיום 17.5.10, בה ציינה "ההתארכות במשפטו של המשיב כתוצאה מהעיכוב שחל בהוצאת החיסיון היתה משמעותית ובלתי מתקבלת על הדעת, אכן קשה לקבל שבשל מחדל של התביעה להציג תעודת חיסיון בזמן מתארכים הליכי מעצר של נאשמים".

ט.             אכן, מנגד, ציינה השופטת ארבל כי נוכח המסוכנות הגבוהה בעבירות ביטחון חמורות והחשש להימלטות, אין מנוס ממעצר; וכאמור מעלה - וגם כיום אין לסניגור המלומד אפשרות להציע חלופה מתקבלת על הדעת. עוד אמרה השופטת ארבל כי לעת החלטתה מתנהל ההליך כסדרו.

י.              כשלעצמי נזדמן לי לציין בעבר לא רחוק בתיק אחר (בש"פ 6674/09 אבו צלאח נ' מדינת ישראל (לא פורסם), לעניין תעודת חיסיון:

"ער אני לעומס המוטל על כוחות הביטחון, וגם שמענו מפי נציגי המדינה על ריבוי התיקים במיוחד בדרום, והמספר הגדול של תעודות חיסיון שיש להוציא. אני מכבד זאת, ואת המשימות המוטלות על הגורמים המקצועיים. נמסר גם כי נעשים מאמצים להתמודד עם המצב. ועם זאת, לבית המשפט, גם כשאין הדבר עולה מפי הנאשם, אחריות לתקינות ההליך הפלילי, במדינת חוק שאינה מדינת עולם שלישי או רביעי, ואין תיקים שיש לראותם כמצויים "בחצרה האחורית". כשהמדובר בתעודת חיסיון, ברי כי היא מצריכה עבודה ואינה יכולה להינתן "מהיום למחר". אך ברי גם, כי הדבר צריך להיעשות בטווח סביר, למשל חודש-חודשיים מהגשת כתב האישום, ולא סדרי גודל של חודשים ארוכים ואף שנים, אף כי יש לקוות כי זה האחרון חריג הוא. שוב, יש לזכור כי הנאשם במעצר. אין לכך כמובן כל קשר לדין המהותי, והנאשם יתן את הדין כדין, ואם יורשע ייגזר עונשו כאשר ייגזר וכראוי לו. אך לא בכך עסקינן. הדברים כרוכים בזכויות הדיוניות".

יא.           תעודת החיסיון היתה חלק מובהק מהימשכות ההליכים בתיק זה, והוא כמשל לדומיו, ועל כן ראיתי להזכיר נושא זה גם אם נפתר בינתיים (ראו גם בש"פ 6908/09, יאסין נ' מדינת ישראל (לא פורסם). אני מקוה שמה שנמסר לי מטעם גורמי הביטחון באחד הדיונים בכגון דא, קרי, כי חל שיפור בטיפול בכך, אכן תקף - ובודאי מצריך הדבר תשומת לב מתמדת של הייעוץ המשפטי לשב"כ והפרקליטות.

יג.      לענייננו, הפתרון המשמעותי ביותר למלכוד הוא סיום התיק. כנודע, תפקידו של בית משפט זה בתיקי סעיף 62 הוא בקרת ההליך, ועסקינן בהארכה שישית. כרגע קבועות שתי ישיבות, כך נמסר, ב-25.10.10 וב-27.10.10. אין חלילה טרוניה על בית המשפט העובד בעומס רב ובטוחני שרצונו בסיום התיק בהקדם; אך עם כל העומס וההבנה לכך שתיקים רבים מעין זה נפתחו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע מאז ההתנתקות והשינוי במצב ישראל-עזה, סבורני - מבלי לטעת מסמרות - כי יש מקום שבית המשפט המחוזי ישקול תוספת ישיבות במהלך ההארכה, כדי לקרב את התיק ככל הניתן לכלל סיומו. הצדדים יביאו משאלה זו בפני בית המשפט המחוזי בהקדם.

          בנתון לאמור, ובאין מנוס בהיעדר אפשרות מעשית לחלופה, ניתנת ההארכה כמבוקש, בתשעים ימים מיום 26.8.10 או עד לפסק דין בבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ט' אלול התש"ע (19.8.2010).